<h1>שבלי הלקט דין חרם ותקנת קהל סימן מ"ט</h1>
<h2>דף סה:</h2>
ועוד מצינו סמך בתשובת הגאונים ז"ל, שנשאלה שאלה מבית אדוננו שר שלום גאון, על צבורא דמקבלין עליהון מילתא למעבד וגזרין גזרתא, ובתר הכי מתחרטין, דחזו דלא יכלין צבורא למיקם בה, שרי לבטוליה או לא. והשיב, הכי איתחזית לנא, דיכלין לבטלה מן כמה טעמי, חדא, דעיקר היא החרטה, דקתני [נדרים ס"ה ע"ב] פותחין לאדם בכתובת אשתו וכל דכוותיה, וכן, פותחין בחרטה תחלה, שנאמר [משלי י"ד], יש בוטה כמדקרות חרב וכו', וכשמתחרט בעל נדר בטל נדרו, וכל שכן רבים, ולא מיתבעי למיעבד גזירתא מאי דלא יכלין למיקם ביה, ואפילו לא מתבעי להון למיעבדה, כדאמרינן [ב"ק ע"ט ע"ב], אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ וכו'. ומדהשיב שהצבור יכולין לבטל את הגזרה, ולא הצריכם להתיר בספר תורה, ש"מ היתר גזרה אפילו בלא ס"ת.
